הם נכנסו לקליניקה, היא סיפרה שבכל פעם שהם יוצאים, הוא מפלרטט, מתחיל עם מישהי בזמן שהם באותו המרחב. היא מרגישה שהוא מחפש כל הזמן עוד ועוד נשים, לא מסתפק באלו שכבר יש לו ובטח לא בה. זה גורם לה להרגיש שהוא לא מכבד אותה ולא באמת רוצה להיות איתה. וכשהוא לבד היא רק עסוקה במה הוא עושה ועם מי הוא מתחיל.
היא חוששת ומרגישה חוסר בטחון כל הזמן.
והוא? הוא ענה שזה האופי שלו, קשה לו להכיר א.נשים חדשים לבד, כשחשש מדחייה מרחף מעליו, אבל כשהוא איתה הוא מרגיש מסוגל להכל. היא שם בשבילו ונותנת לו בטחון. הוא מרגיש שזה נותן לו חיות, הוא אוהב להכיר, אבל זה לא אומר שהיא לא משמעותית בשבילו..
כשמסתכלים רגע מבחוץ, הדברים נראים אחרת.
פתאום כל אחד מקבל את זווית המבט של השני, גם אם הבעיה לא נפתרת- קל יותר להכיל את המצב, להתמודד, להיות אמפטיים כלפיו. הקושי עלה, הוא על השולחן ועכשיו אפשר לדבר ולהבין איך מתנהלים שיהיה לשניהם נעים ונוח יותר.
זה בדיוק העניין בתקשורת מודעת- קודם כל להבין שאני מספר לעצמי סיפור, אבל הסיפור הזה- יכול להיות שהוא אחר לגמרי אצל הפרטנר.ית. רצוי לבחון רגע את הסיפור, לשים סימן שאלה בסופו ואז לשתף את בן או בת הזוג ולבחון את זה ביחד,
במקום לתת לו להתפתח ולהתעצם.
זה יכול לקחת זמן, גם הצד השני צריך זמן עיכול ובחינה, התבוננות פנימה ושאילת שאלות.
גם אם זה קשה לחכות לתגובה, לדבר על הדברים, זה מה שייצור בסופו של דבר בהירות והתקרבות, לשם אנחנו שואפים הרי, לא?