"עם יד על הלב, לקח זמן עד שקבעתי את הפגישה הזו... ראיתי לא מעט פעמים את הפוסטים שלך והם דיברו אליי, מהרגע הראשון. ידעתי שזה בדיוק מה שחסר לי- מישהי לדבר איתה, כאילו כתבת בשבילי.
אבל אז הגיעו הלבטים- אולי יראו שאני מגיעה לקליניקה ויבינו? הרי אני מהאיזור. אולי זה לא באמת יעזור- אני אפרוק ואז מה? איך אתקדם משם. אולי הסיפור שלנו מסובך מדי, באמת יהיה לך איך לעזור לי?
אחרי שסיימתי לתת לעצמי תירוצים, פשוט שלחתי ווטסאפ. וזהו. נתתי לזה להתגלגל.
היום אני מבינה שנתתי לעצמי את המתנה הכי גדולה שיכולתי...
לדעת שפעם בשבוע יש לי את הזמן שלי, שאני מדברת ומשתפת, מה שלכולן אולי נשמע לגמרי טריוויאלי- אצלי לא קיים. גם החברות שיודעות שאנחנו במערכת יחסים פתוחה, לא ממש מבינות (ולפעמים ממש שיפוטיות כלפי הדרך שבה בחרנו) ולי נשאר להתמודד עם האתגרים לבד.
היום אני יכולה להגיד שקיבלתי כלים אמיתיים, לצד ההקשבה והיכולת לפרוק ולשים הכל על השולחן. אני יודעת להביט על הדברים מהצד, לבחון מתי אני פועלת מתוך קנאה, להבין מתי אני צריכה לפרגן לעצמי, יודעת לבקש ובעיקר לשתף ולדבר גם עם בן הזוג על מה שעובר עליי, עלינו.
אני מרגישה שזה החזיר לי את ההקשבה לעצמי והאמת? גם את הידיעה שאני לא מוזרה או צריכה להסתתר. זו אני, זו הדרך שבה בחרתי ולמרות שללכת אחרי הלב במקרה הזה זה 'לא נורמלי' בחברה שלנו, זה הכי נורמלי ונכון בשבילי.
תודה שירה, שהחזרת אותי לעצמי "
